ניתוח פתיחת דרכי דמעות בשיטה אנדוסקופית
מהן הסיבות לעין דומעת?
אחת התלונות השכיחות ביותר הקשורות לעיניים הינה דמעת. ישנם סיבות רבות היכולות לגרום לדמעת. הסיבות העיקריות הן:
1. ליקוי בפעילות של בלוטות המיבומיאן בעפעפיים עקב שינויים הורמונים או הגיל ולכן הפרשות דמעות לא תקינה ולא יעילה. במצב כזה יש רפלקס המשודר לבלוטת הדמעות להגביר את הפרשת הדמעות וכתוצאה מכך יש דמעת (reflex tearing).
2. מנח לא תקין של העפעף התחתון - וכך יש בעיה באילוץ של הדמעות לכיוון פתח הניקוז.
3. בעיה בניקוז הדמעות. כאשר צינוריות הניקוז מוצרות או חסומות, עלולה להתפתח דמעת או אפילו זיהום בשק הדמעות, שמתאפיין בנפיחות כואבת בפינה הפנימית של העין.
מה צריך לבדוק במצב של עין דומעת?
הדרך לבדוק את הסיבה לדמעת היא בבדיקת עיניים מקיפה שכוללת בדיקת העפעפיים והקרנית וגם שטיפת דרכי דמעות. בשטיפת דרכי דמעות הרופא ישתמש במזרק מלא בסליין ומחובר לצינורית מאד דקה ולא חדה. את קצה הצינורית הרופא ישחיל בפתח דרכי הדמעות בפינת העפעף ויזרים נוזלים. כאשר אין חסימה בדרכי הדמעות המטופל ירגיש נוזל מלוח באף או בגרון. במקרה של חסימה לא יהיה מעבר נוזלים לאף או לגרון. את מקום החסימה בדרכי הדמעות ניתן לאבחן לרב בזמן ביצוע השטיפה.
היכן החסימה בדרכי הדמעות?
המיקום השכיח ביותר במצב של חסימת דרכי הדמעות במבוגר הוא בין שק הדמעות לאף (חסימה ברמת הצינור הנזולקרימלי) ואז הטיפול הוא ביצוע מעקף לאזור החסימה באופן ניתוחי.
בילדים המצב הוא שונה ולרב נוכל לפתוח את דרכי הדמעות ע"י שטיפת דרכי דמעות בלבד או השחלת צינוריות סיליקון להרחבת דרכי הדמעות. רק במקרים שבהם לא ניתן לפתוח את דרכי הדמעות באמצעים הפשוטים יותר נבצע ניתוח מעקף כפי שמוסבר כעת. ניתן לבצע ניתוח אנדוסקופי לפתיחת דרכי דמעות גם בילדים.
מהו ניתוח מעקף דרכי דמעות?
בניתוח אנו נדרשים ליצור מעקף במעבר התקין בין שק הדמעות לאף וזאת על ידי פתיחת פתח קטן בעצם הדקה שעוברת ביניהם (תמונה 1א). בניתוח נפתח את שק הדמעות ונחבר אותו לרירית האף. בצורה זו הנוזל של הדמעות מוצא את דרכו מפתח הדמעות החיצוני שבעפעף ישירות לאף ללא מעבר דרך אזור החסימה.
היכן מתבצע החתך הניתוחי?
באופן מסורתי הטיפול הנ"ל מתבצע דרך חתך עורי בזוית הפנימית של העין צמוד לגשר האף (External Dacryocystorhinostomy, DCR) אבל כיום בזכות התפתחות השיטות האנדוסקופיות, והעדפה כוללת של טכניקות פחות פולשניות (minimal invasive), פותחה אפשרות לבצע את אותה פרוצדורה דרך האף עם שימוש באנדוסקופ. בשיטה זו החתך הניתוחי אינו חיצוני והוא מבוצע ברירית האף.
מהם היתרונות לשיטה האנדוסקופית דרך האף?
היתרונות העיקריים בשיטה זו- אין חתך בעור ( חוסך צלקת עורית בפנים), אין נזק לרקמות נוספות תת עוריות כמו שריר האורביקולריס והגיד medial canthal tendon כמו בניתוח החיצוני. רקמות אלה משתתפות בתהליך שאיבת הדמעות לשק ( lacrimal pump) ופגיעה בהם עלולה להחליש זרימה תקינה לשק הדמעות. יתרון נוסף הוא שבזכות הגישה האנדוסקופית ניתן לזהות פתולוגיות בתוך האף שעלולות להכשיל את הצלחת הניתוח וגם לטפל בהם באותה הזדמנות בזמן הניתוח. ההחלמה מניתוח בשיטה האנדוסקופית קלה יותר ומהירה יותר מאשר ניתוח בחתך עורי.
יתרון חשוב נוסף שיש לשיטה האנדוסקופיה היא במקרים של זיהום אקוטי בשק הדמעות. הטיפול המסורתי הוא טיפול אנטיביוטי בשלב החריף ורק לאחר נספר שבועות ניתן לבצע DCR חיצוני. בניגוד ל- DCR חיצוני את ה- DCR האנדוסקופי ניתן לבצע כבר בשלב החריף (כמו ניקוז אבסס לחלל האף) עם תוצאות מצוינות ורפוי מהיר וכך לחסוך טיפול אנטיביוטי ממושך, לחסוך ימי אשפוז במקרים הקשים ודלקות חוזרות עד מועד הניתוח.
תופעות הלוואי של ניתוח פתיחת הדמעות
תופעת הלוואי העיקרית היא דימום מהאף אחרי הניתוח. לאחר הניתוח נדביק גזה שצמודה לאף לספיגת דימום שיוצא מהאף. לרב הדימום אינו משמעותי ובכל מקרה נחלש מספר שעות לאחר הניתוח ונפסק לחלוטין תוך יומיים עד שלושה. מסיבה זו נמליץ להימנע משתייה חמה למשך היומיים הראשונים לאחר הניתוח וגם נמליץ להימנע מקינוח אף בשבועיים הראשונים לאחר הניתוח. מומלץ להשתמש בספריי מי מלח פשוט לספיגת ההפרשות מהאף.
סיכויי ההצלחה של ניתוח פתיחת הדמעות
התוצאות של ניתוחים DCR אנדוסקופיים משתוות היום לתוצאות ה- DCR המסורתי בגישה העורית ואף עולות עליהם בחלק מהסדרות. מדובר על אחוזי הצלחה של כ- 90%. לאחרונה אנו משתדלים במרכז רפואי רבין להעביר את רב המטופלים ניתוחי DCR אנדוסקופים ותוצאות הניתוחים שלנו מצוינות.
